החלטה בתיק בש"א 3152/05

1.         מונחת בפני בקשתו של כונס הנכסים של חברת כלנית המרכז לתוכנות פי.סי בע"מ (להלן: "הכונס" ו"כלנית", בהתאמה), במסגרתה הוא עותר למתן סעדים כנגד ארבע חברות שונות, עימן היתה כלנית בקשרי עסקים טרם קריסתה. בין היתר, קובל הכונס על העובדה, כי המשיבות פנו אל לקוחות כלנית ואיימו עליהם בביטולי רשיונות שלא כדין. בקשתו היא להורות למשיבות להמנע מכך, לחדש רשיונות שבוטלו וכן לדווח על כספים שקיבלו, אם קיבלו, מלקוחות כלנית. המשיבות מתנגדות לבקשה, כל אחת מטיעוניה שלה. כונס הנכסים הרשמי, בחר שלא לקיים את הוראת בית המשפט וסירב ליתן תגובה עניינית, ואף זאת באיחור של ארבעה חודשים (!), עניין אשר ידון בסוף החלטתי זו.

2.         חרף העובדה כי הבקשה הוגשה (וספק אם היה מקום לנהוג בדרך זו) כנגד ארבע חברות שונות, כאשר פרטי הסכסוך והטענות המועלות בין הצדדים בכל אחד מארבעת המקרים אינם זהים לחלוטין, הרי שלכל המקרים קיימת מסגרת משותפת; מנסיבות המקרים עולה כי הן כלנית והן המשיבות, שימשו, בעיקר, כמתווכות בעסקה שעיקרה הענקת רשיון לשימוש בתוכנות מחשב, כאשר החוליה הראשונה בשרשרת העסקה היו יצרניות תוכנה גדולות שהינן חברות זרות (כגון מייקרוסופט, סימנטק ואחרות), ואילו החוליה האחרונה היו לקוחות כלנית, שהינם בגדר צרכנים ומשתמשים בתוכנות (בין אם עסקיים או פרטיים). אין חולק, כי זכות הקניין וזכויות היוצרים בתוכנה, על כל המשתמע מכך, נותרו כל העת בידי היצרניות , בעוד בסופה של העסקה, זכה הלקוח (בתמורה לתשלום), לזכות כפולת-פנים:

א.         זכות שימוש (או מעין מעמד של "בר-רשות") בתוכנה, בתור משתמש חוקי שרכש לידיו עותק חוקי.

ב.         זכות לקבלת עדכונים, כפי שיוצאו בידי היצרניות מעת לעת.

3.         להשלמת התמונה, מן הראוי להעיר כי הבקשה נסבה על מוצרים משני סוגים:

האחד, תוכנות הנמכרות כמוצר פיזי לכל דבר ועניין (כולל אריזות וכיוצא באלו), ואילו האחר רשיונות ל"הכשרת" שימוש חוקי בתוכנות אותן מוריד הלקוח באופן עצמאי מרשת האינטרנט. במקרה זה, הרי ש"המוצר" אינו אלא מספר רשיון - זכות מופשטת אשר הופכת את המשתמש ל"בר רשות" בתוכנה.

4.         כל זאת, כאשר למעשה דובר, במעין "שרשרת משפטית", או מעין "מרוץ שליחים", במסגרתו קיבלה אחת המשיבות את הזכות להפיץ את הרשיונות בארץ; בשלב הבא, התקשרה המשיבה עם כלנית, והעניקה לה רשיונות להפצה - ואלו נמכרו, בתורם, לצרכן, שהינו החוליה האחרונה בשרשרת. אין חולק, כאמור, כי הבעלות על התוכנות במובנה הקנייני, נותרה בידי היצרן. מטבעם של דברים, נקשרה בין השלבים השונים בשרשרת המשפטית רשת של התחייבויות וזכויות אובליגטוריות, כאשר העיקרית ביניהן היא חובת התשלום, אשר מתבצעת "בכיוון ההפוך" מזה של זכות השימוש: הצרכנים חוייבו בתשלום לחברת כלנית, זו בתשלום למשיבות, וכך הלאה. מנסיבות המקרה עולה מסקנה ברורה, כי עד למועד קריסתה של כלנית, לא היתה כל התקשרות חוזית בין הצרכנים למשיבות , אלא כל אחד מהם התקשר בהסכמים משלו עם כלנית, ששימשה כחוליה המתווכת ביניהן. המשיבות, מאידך גיסא, נפגעו מקריסת כלנית, באשר חלק מן התשלומים המגיעים להם בעבור אספקת הרשיונות והתוכנות לא שולם - דבר אשר דחק אותן למעמד של נושים רגילים, אשר ספק גדול אם יוכלו לזכות ולו לדיבידנד חלקי על חשבון חובן.

5.         על רקע זה, מעלה הכונס את טענתו המרכזית, כי חל איסור מוחלט על המשיבות לבטל את הרשיונות שהועברו לצרכנים הסופיים, קל וחומר שלא לפנות אליהם בדרישה כי ישלמו לידם כספים אותם חבו לכלנית; לטענת הכונס, עניין לנו בפעולות המהוות, במקרה הטוב, העדפת נושים אסורה, שתוצאתה כי כספים השייכים למצבת נכסיה של כלנית (זכויות לקבלת כספים מלקוחות) יועברו לידי נושים רגילים (המשיבות) ולא לידי הנושה המובטח. לטענת הכונס, התרחשו הפעולות דנן לאחר מינויו (וגיבוש השעבוד) ביום 14.12.04.

6.         הפעולות אשר ביצעו המשיבות, לטענת הכונס, הינן כדלקמן:

            משיבה 1 , חברת מלל סופט בע"מ, ביצעה לכאורה פעולות של ביטול רשיונות שרכשו ארבעה לקוחות, ואי לכך, סירבו הלקוחות דנן לשלם לכלנית. הכונס מצרף לבקשה תכתובת בין הצדדים, לפיה עולה לשיטתו כי מלל-סופט מודה כי ביטלה רשיונות.

            משיבה 2 , חברת רנסאנס אלקטרוניקה בע"מ, שלחה מכתבים ללקוחות החברה, לפיהם כל המשלם לכלנית שם את כספו על קרן הצבי, ומשיבה 2 לא תהיה אחראית לדבר, כולל מעשה או מחדל כלשהם של כלנית. לטענת הכונס, גרמה רנסאנס במעשה זה ובתכתובת נוספת עם לקוחות לכך, שהם ביטלו את התקשרותם עם כלנית, והתקשרו תחת זאת עם רנסאנס עצמה - ואף כאן, תוך שהם מסרבים לשלם את חובם לכלנית. הכונס מצטט מכתב, בו הבטיחה רנסאנס כי מרגע שיוציאו הלקוחות מכתבי ביטול, תדאג היא עצמה לכל הטיפול הלוגיסטי הנוגע לקבלת רשיון חדש.

            משיבה 3 , אבנט תקשורת בע"מ, פנתה לטענת הכונס לשני לקוחות, ודרשה תשלום ישירות אליה, בתמורה לאי-ביטול הרשיון, אשר בוטל לטענתה "מול היצרן". אף כאן, היתה התוצאה סירוב של לקוחות לשלם לכלנית.

            משיבה 4 , מאגרי תוכנה בע"מ, פנתה ללקוח בדרישה להפסיק את השימוש ברשיונות שרכש מכלנית, ואת החזרתם לידיה לאלתר, וכמו כן - עיכוב של כל התשלומים לכלנית. זאת, אלא אם כן הלקוח יצור עימה קשר במישרין, "על מנת להגיע להסדר".

7.         חברת  מלל-סופט טוענת, כי כל פעולותיה בוצעו לפי הסכמות, נהלים והבנות בין הצדדים , טרם הכינוס , ולפי תנאים מפורשים שהיו נהוגים בינה לבין חברת מייקרוסופט (היצרן), ואשר היו ידועים היטב גם לכלנית.

            נוהל העבודה, לטענת מלל-סופט, היה כי במידה וכלנית אינה משלמת את התמורה למלל-סופט, רשאית זו לפנות ליצרן ולבקש את ביטול הרשיונות, כל עוד טרם חלפו 21 יום מעת בקשתם מהיצרן. קרי, למשיבה 1 קיימת זכות חוזית לבקש את ביטול הרשיונות באותם מועדים.
ביום 15.11.04, הודיעה כלנית למלל-סופט כי לא תוכל לכבד שיקים שאמורים היו להפרע, בעבור רשיונות שהתבקשו במהלך אוקטובר. לטענת מלל-סופט, התנהלה באותו יום שיחה טלפונית בין מנכ"ל מלל-סופט למנכ"ל כלנית, והיא מצטטת מתוכה במסגרת כתב-טענותיה. במסגרת אותה שיחה לכאורית, הסכים מנכ"ל כלנית לכך כי הרשיונות יבוטלו, הוא יזכה את הצרכנים ומלל-סופט תזכה את כלנית. לטענת מלל-סופט, מכתבה מאותו יום מבטל את הרשיונות, במופרש, לפי ההסכמות בין הצדדים .

            אלא שחרף זאת, מודה מלל-סופט כי יומיים לאחר מכן התקבל מכתב ממנכ"ל כלנית, בו הוא מתכחש להסכמות דנן.

            כמו כן, מצרפת משיבה 1  העתק של הודעת דואר אלקטרוני שנשלח אליה ממלל-סופט, ובו "מספרי הרשיונות שבוטלו". מלל סופט כופרת בטענת הכונס, לפיה ההודעה באה ממנה עצמה, ובין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית בסוגיה זו.